אמנות הקינטוסוגי היפנית- היופי שבשברים 

בתרבות היפנית יש התייחסות שונה מהיחס שיש במערב בנוגע לכלים שבורים. בעוד אנו משליכים כלאחר יד כלי שנשבר לפח ורואים אותו כפגום, סדוק וכזה שאין לו עוד שימוש וערך, היפנים פיתחו אמנות שלמה בה הם מתקנים את הכלי, ודרך התיקון מוסיפים לו ייחודיות ויופי, שלא היה לכלי בצורתו המקורית.

 

זוהי אמנות הקינטוסוגי Kintsugi. (המילה מורכבת מ-KIN שמשמעו זהב ומ-TSUGI שפירושו בנייה.) היפנים פיתחו טכניקה לתקן כלים שבורים באמצעות תערובת של לכה ואבקת זהב או מתכת יקרה אחרת.

אומנות הקינטסוגי נולדה במאה ה-15, בתחילתה של תקופת אומנות פורה בתרבות היפנית עם השקת טקס התה וכלי התה היוו אוצרות חשובים של התקופה.. האגדה מספרת על  לאשיקגה יושימסה, השוגון ה8 שספל התה יקר הערך והאהוב עליו נשבר. השוגון לא היה מוכן לוותר על הספל ושלח אותו לתיקון. הספל חזר עם תיקון מכוער בסיכות מתכת. השוגון החליט  לחפש שיטה יותר אסתטית לתיקון, והמשיך לשלוח את הספל למספר בעלי מלאכה נוספים. אומני התיקון החליטו להפוך את הספל של השוגון לתכשיט על ידי מילוי הסדקים עם שרף לכה ואבקת זהב וכך נולדה האמנות.

 

אמנות זו נשענת על מסורת האסתטיקה היפנית, ואבי-סאבי –זוהי השקפת עולם המתרכזת בקבלת הארעיות וחוסר השלמות. לטענת היפנים, המושג של חוסר שלמות הוא דווקא זה שיוצר את היופי, כלומר הדבר הפגום הופך למושלם משום שאיננו מושלם.

על פי הפילוסופיה הזו, ששורשיה נעוצים בהשקפה הבודהיסטית, השברים בכלי אינם מייצגים את סוף חייו של החפץ, אלא דווקא רגע ייחודי בהיסטוריה שלו, והבחירה בזהב נועדה להדגיש זאת. הפגמים בצורתו של הכלי לא רק שאינם מוסתרים מהעין, אלא באופן מכוון מושקעת עבודה אומנותית מיוחדת להדגיש את יופיים של הסדקים בכלי בעיטור מוזהב.

 

הרעיון הפילוסופי הזה, שבא לידי ביטוי גם ביצירות אמנות יפהפיות, הוא מטאפורה לתפיסת העולם שלנו בנוגע להתמודדות עם משברים וטראומות והשפעתן על נפש האדם.

האנלוגיה של הכלי השבור אלינו בני האדם מתבקשת. איך אנו מתייחסים לסדקים ,לחולשות ולחלקים הלא שלמים בתוכנו. התפיסה הזו מזמינה אותנו לאמץ זוויות ראייה אחרות ולהתייחס לעבר שלנו ממקום של חמלה ,למידה, והכי חשוב השלמה וקבלה של כל החלקים שאנו מתייחסים אליהם כשבורים ופגומים ולא אוהבים בעצמנו. יש פה הזדמנות להפנים עמוק את התובנה, שכל מה שקרה לנו הוא חלק ממי שאנחנו, וכל מה שחווינו לאורך השנים הפכו לצמתים משמעותיים ומרכיבי יסוד  שעיצבו את האישיות שלנו .המשברים ,הקשים, האכזבות, האובדניים שחווינו , הכישלונות והמהמורות שצלחנו, הם חלק בלתי נפרד ממסלול חיינו. כל אחד ומסע חייו הוא. מרגע שבגרנו והשכלנו לקבל ולהשלים גם עם החלקים הלא שלמים שבנו, אנו יכולים לתרגל אהבה, סליחה וחמלה עצמית , ולהפחית את מגנוני השיפוטיות וההתנגדות. דווקא במקומות הכי רגישים שלנו שנסדקו ונפגעו, שוכנת המהות הייחודית שלנו, נפתחת פה האפשרות לראות את האור הנכנס דרך הסדקים,  צוהר ללמוד משיעורי החיים, להפנים תובנות ולהבין שהחולשות שלנו הן גם מקור חוזקנו.

יש לנו אפשרות לבחור  לעטר באופן מטאפורי את הסדקים והשברים בתוכנו, בזהב או בכל צבע האהוב עלינו, כשהמפתח לתיקון ולצמיחה האישית טמון  בהכרה בהם ובערכם.