בחודשיים האחרונים כולל תקופת הסגר הארוכה, מצאתי את עצמי בתקופה של פגיעות וחולשה, בוחנת את מערכות היחסים השונות שלי ואת דרכי התגובה והציפיות שלי מאחרים.
רחל מאורי, אחת המורות הנפלאות ומעוררות ההשראה שלי אמרה באחד המפגשים:
“כל אותם רגעים בהם אנו משליכים את הציפיות שלנו על האחר ורוצים שינהג על פי הציפיות שלנו הם מתכון בטוח לגיהינום. לא בעולם הבא. בעולם הזה“. זו בחירה בסבל.
בכל פעם שאנו לוקחים את הדברים באופן אישי ומצפים מהאחר (שלרוב גם לא מודע לציפיות שלנו) שינהג על פי אמות המידה שלנו והדרך בה אנו חווים את עצמינו – נדיבים יותר, רגישים יותר, קשובים יותר, כך אנו מאמללים את עצמנו.
אנו מזינים פנימה מגוון של רגשות שליליים כגון : אכזבה ,תסכול, מרמור. אנו נפגעים ועשויים לחוות תחושות של בדידות, תחושות שהאחר אינו רואה או מבין לליבנו.
מספר תובנות שהתחזקו במהלך השבועות האחרונות בעקבות ציפיות שלי מאנשים אחרים, והרגע בו הבנתי מה עבר עליהם בזמן שהייתי ממוקדת בתוכי, בסבל שלי.
לא לקחת דברים באופן אישי. ברוב המקרים It’s not about me.
במקרים רבים, תעתועי האגו והפגיעות שלנו גורמים לנו להגיב באופן אישי, ולפרש את התנהלות האחר כדחייה, התנשאות, חוסר עניין, וחוסר רגישות.
מטבענו אנו מצליחים ליצור לנו סיפור שלם בראש, המוביל במקרים רבים לכך שאנו מתרחקים ואף נמנעים מאותם אנשים.
אחת התובנות החשובות שעלינו לזכור היא שכאשר אנו פוגשים אנשים המהדהדים לנו – חרדה, ריחוק, שיפוטיות ביקורת ועוד, היא שלרוב ההתנהגות שלהם, נובעת מתוך הקושי והכאב שלהם.
הפנמה של תובנות אלו תוך תרגול של הסטת תשומת הלב מעצמנו אל האחר תביא לפתיחת רצון טוב ואמיתי לראות מה קורה בעולמו של האחר.
בשבועיים האחרונים נפגשתי עם אנשים שלא ראיתי תקופה ארוכה. בשני המקרים גיליתי שבעוד שאני הייתי עסוקה בלשפוט ולהיפגע מהם, הם התמודדו עם תקופה של קשיים פיזיים ורגשיים.
עבורי זו הייתה קריאת השכמה לחזור ולתרגל מה שאני יודעת ברמה השכלית, אך לא מפנימה ברמה הרגשית ובדרך בה אני מתנהלת .הרגשתי איך המראה הזו מטלטלת ומזכירה לי לתרגל להיות אדם יותר טוב.
אילו אותם רגעים נפלאים בהם מתפתחת החמלה והנדיבות.
ברגעים אלו מוצע לנו שיעור באי שיפוטיות, צניעות ואהבת האחר. שיעור חשוב תמיד ויותר מתמיד בתקופות של משבר וקושי .