בתקופה האחרונה אני חיה בין ספר אחד למשנהו. אין זה אמנם מפתיע את מי שמכיר אותי. מגיל מאד צעיר נתפסתי כתולעת ספרים גינגית, ילדה רזה ביישנית הנחבאת אל הכלים, המוצאת את מקום מבטחה מאחורי שורות המדפים העמוסות בספריית ביה”ס ובספרייה העירונית.
במקביל לעיון בספרות המקצועית, גברה לאחרונה התשוקה להשקיע בספרות טובה, זו שמנטרלת את העולם הממשי וסוחפת אותי לעולמות וירטואלים מקבילים. כך יצא לי לקרוא במהלך החגים מספר ספרים מרתקים, בינהם הספר המקסים “ימים יגידו” של גפרי ארצר.
לא אספר ולו מילה על תוכנו בכדי להשאיר לכם הסקרנים את חדוות הגילוי וההנאה מאי הידיעה. אבחר לספר שהספר מאפשר מפגש עם דמויות מרתקות וססגוניות והוא טבול בחוכמת חיים ושנינות – הוא נגע בי.
עבור כל אחד מאיתנו יש ספרים ומשפטים הנוגעים בנו יותר, מדברים אלינו ותופסים את תשומת ליבנו. מה שמהדהד בנו מעורר הזדהות הנוצרת מחיבור למשהו פנימי אמיתי אצלנו שמעורר לתגובה רגשית, הפנמה וחשיבה. בספר היו תובנות רבות ומשפטי קסם רבים אך מבין כולם בי נחרט המשפט הבא:
“גיליתי שאני לא לומד הרבה בזמן שאני מדבר”,והחליט להפסיק להפריע ולהתחיל להקשיב.
המשפט הזה העלה חיוך על שפתיי. הזכיר לי שכדאי לי עם “הפה הגדול” שלי לתרגל לדבר פחות ולהקשיב יותר והאיר עבורי מחדש את כוחה וחשיבותה של אמנות ההקשבה ככלל ובפרט כמאמנת. בעולם האימוני, ההקשבה הנדרשת מאיתנו היא מגוונת ורב מימדית, והינה כלי מפתח להצלחת התהליך. הרבה מעבר למומחיות ביישום רמות של מיומנויות הקשבה שונות, ההקשבה הינה הוויה אותה נושא המאמן לאורך כל התהליך.
המשפט הזה חידד לי עד כמה בחיי היום יום אנו נוטים בצורה אוטומטית לדבר על עצמנו, להגיב מהר לדברי האחר, אוהבים לייעץ, לפתור בעיות ולנאום בלי לשים לב שאנו גוזלים זמן לא מבוטל מהשיחה. בזמן הזה אנחנו לא לומדים דברים חדשים אלא ממחזרים שוב ושוב את המחשבות והתובנות של עצמנו. המשפט הזה שיקף לי שעצם פעולת הדיבור האוטומטי שלנו, עשוייה לשעמם במקרה הטוב ומעבר לכך עשוייה אף לסגור בפנינו שפע של ידע וזוויות חשיבה של האחר ממנו ניתן כה רבות ללמוד ולהתפתח .בהיבט האימוני המשפט הזה איתגר אותי לבחון מחדש בכל מפגש ומפגש עד כמה אני מיישמת את חוכמת ההקשבה.
אנו מתקשים להקשיב מכיווון שלאגו שלנו נחוץ מאד להרגיש שהוא חשוב, תורם, ויכול לתת לאחר מנסיון חיינו. אנו רוצים לשתף בידע שרכשנו כדי לעזור ולהשפיע על מי שמולינו. אך יש גם חוכמה האמיתית ביכולת לעצור ולהקשיב לאחר, להקשיב לו מכל הלב. להישען לאחור בכיסא ופשוט להתמסר להקשבה הדורשת מאיתנו איפוק, ויתור על האגו ופניות מלאה לאדם שמולנו וכך ליישם הקשבה אמיתית שהיא היכולת להקשיב לאחר מתוך נקודת מבטו.
ואסיים בציטוט של ד”ר אלפרד אדלר על אמנות ההקשבה:
” להסתכל דרך עיניי האחר, להקשיב דרך אוזני האחר ולהרגיש דרך ליבו של האחר”.
ולאלו הממהרים לקרוא את הספר, חשוב לי רק להזהיר שזהו רק החלק הראשון. רצתי לחנות לקנות את ספר ההמשך והתאכזבתי לגלות שהספר עדיין לא יצא לאור בעברית.
אני מחכה בקוצר רוח….
3 comments for “אמנות ההקשבה”